בידוד מאש
עמידות לאש של בלוקי בניה
על מנת למזער את הנזקים ברכוש ובנפש, העלולים להיגרם בזמן שריפה בבניין, חלקיו השונים של הבניין צריכים להמשיך ולמלא את תפקידם במשך זמן מסוים למרות האש הבוערת.
עמידות לאש (Fire resistance) של חלקי המבנה השונים תלויה, בין היתר, בחומרים שמהם בנויים האלמנטים, במידות החומרים ובתפקידיהם.
את העמידות לאש מבטאים כמשך הזמן בשעות או בדקות, שבו יכול האלמנט לעמוד באש נתונה לפני שמתגלות בו תופעות של נזק ביציבות (התמוטטות), בשלמות (הופעת סדקים או חורים המעבירים אש, עשן או גזים) ובכושר הבידוד (חימום יתר בצד הנגדי לצד האש).
מערכות של קירות הבנויים מבלוקי בטון לסוגיהם ידועות כ"לא דליקות" ו"כחוסמות התפשטות אש" מעולות. מערכות אלה מונעות ביעילות רבה מעבר של חום לוהט דרך הקיר ובו בזמן מעכבות מעבר להבות וגזים חמים.
שיטות הבדיקה לקביעת עמידות לאש של אלמנטים מפורטות בת"י 931. באופן מעשי מבוצעות בדיקות ע"י מכון התקנים הישראלי כשציוד הבדיקה הנמצא בארץ מתאים לבדיקה מקסימלית של שלוש שעות בלבד. הבדיקה מתבצעת ע"י חשיפת הקירות לחימום מבוקר רב עוצמה למשך זמן נתון ומיד לאחר מכן נחשף הצד החם ללהבה נוספת מלהביור. בזמן הבדיקה הקירות מועמסים בעומסים אופייניים. בצד הקר נבדקת הטמפרטורה ונבדק מעבר/אי מעבר של אש וגזים.
עובי שווה ערך
עובי שווה ערך מוגדר כעובי של בלוק מקשי (מלא) אילו הוא היה עשוי מאותה כמות בטון שמשמשת לייצור הבלוק החלול (כלומר - בלוק במידות אורך וגובה זהות לבלוק המקורי, אך ללא חללי האוויר שבבלוק ולכן דק יותר). לדוגמא - בלוק 20/20/40 5 חורים שהחללים בו מהווים 45%. העובי שווה הערך של בלוק זה יהיה 11 ס"מ = 20 * 0.55.
מחקרים מראים שיש קשר ישיר בין העמידות לאש לבין סוג האגריגט שממנו יוצר הבלוק ולעובי שווה הערך של הבלוק. לפי מחקרים אלה, ניתן לחשב את העמידות בהתבסס על "עובי שווה הערך" והתכונות הייחודיות של האגריגט הנתון.
לדוגמא - דרישה של שעתיים עמידות באש ניתן לקבל מבלוקים בעלי עובי שווה ערך לפי הפירוט הבא:
בלוקי צמנט כבדים רגילים - כ- 11 ס"מ
בלוק מחצץ גירי - כ- 10 ס"מ
בלוק מחרסית תפוחה - כ- 9.5 ס"מ
בלוק פומיס - כ- 8 ס"מ בלבד
תוספת של טיח מצידו האחד או משני צדדיו של הבלוק מוסיפים גם הם לתכונות הבידוד. לדרישות מיוחדות ניתן לייצר בלוקים בעלי חללים מוקטנים שמשמעותם הגדלת עובי שווה הערך וע"י כך להגיע לתוצאות משופרות.
על מנת למזער את הנזקים ברכוש ובנפש, העלולים להיגרם בזמן שריפה בבניין, חלקיו השונים של הבניין צריכים להמשיך ולמלא את תפקידם במשך זמן מסוים למרות האש הבוערת.
עמידות לאש (Fire resistance) של חלקי המבנה השונים תלויה, בין היתר, בחומרים שמהם בנויים האלמנטים, במידות החומרים ובתפקידיהם.
את העמידות לאש מבטאים כמשך הזמן בשעות או בדקות, שבו יכול האלמנט לעמוד באש נתונה לפני שמתגלות בו תופעות של נזק ביציבות (התמוטטות), בשלמות (הופעת סדקים או חורים המעבירים אש, עשן או גזים) ובכושר הבידוד (חימום יתר בצד הנגדי לצד האש).
מערכות של קירות הבנויים מבלוקי בטון לסוגיהם ידועות כ"לא דליקות" ו"כחוסמות התפשטות אש" מעולות. מערכות אלה מונעות ביעילות רבה מעבר של חום לוהט דרך הקיר ובו בזמן מעכבות מעבר להבות וגזים חמים.
שיטות הבדיקה לקביעת עמידות לאש של אלמנטים מפורטות בת"י 931. באופן מעשי מבוצעות בדיקות ע"י מכון התקנים הישראלי כשציוד הבדיקה הנמצא בארץ מתאים לבדיקה מקסימלית של שלוש שעות בלבד. הבדיקה מתבצעת ע"י חשיפת הקירות לחימום מבוקר רב עוצמה למשך זמן נתון ומיד לאחר מכן נחשף הצד החם ללהבה נוספת מלהביור. בזמן הבדיקה הקירות מועמסים בעומסים אופייניים. בצד הקר נבדקת הטמפרטורה ונבדק מעבר/אי מעבר של אש וגזים.
עובי שווה ערך
עובי שווה ערך מוגדר כעובי של בלוק מקשי (מלא) אילו הוא היה עשוי מאותה כמות בטון שמשמשת לייצור הבלוק החלול (כלומר - בלוק במידות אורך וגובה זהות לבלוק המקורי, אך ללא חללי האוויר שבבלוק ולכן דק יותר). לדוגמא - בלוק 20/20/40 5 חורים שהחללים בו מהווים 45%. העובי שווה הערך של בלוק זה יהיה 11 ס"מ = 20 * 0.55.
מחקרים מראים שיש קשר ישיר בין העמידות לאש לבין סוג האגריגט שממנו יוצר הבלוק ולעובי שווה הערך של הבלוק. לפי מחקרים אלה, ניתן לחשב את העמידות בהתבסס על "עובי שווה הערך" והתכונות הייחודיות של האגריגט הנתון.
לדוגמא - דרישה של שעתיים עמידות באש ניתן לקבל מבלוקים בעלי עובי שווה ערך לפי הפירוט הבא:
בלוקי צמנט כבדים רגילים - כ- 11 ס"מ בלוק מחצץ גירי - כ- 10 ס"מ בלוק מחרסית תפוחה - כ- 9.5 ס"מ בלוק פומיס - כ- 8 ס"מ בלבדתוספת של טיח מצידו האחד או משני צדדיו של הבלוק מוסיפים גם הם לתכונות הבידוד. לדרישות מיוחדות ניתן לייצר בלוקים בעלי חללים מוקטנים שמשמעותם הגדלת עובי שווה הערך וע"י כך להגיע לתוצאות משופרות.
חזור להתחלה...
